החלטה בתיק בג"ץ 4327/03

בפני בקשה לחיוב המשיבה בהוצאות העותר לאחר שהעתירה נמחקה לבקשת המשיבה. העותר זכאי לשומת הוצאות, נוכח החלטתו המפורשת של ההרכב מיום 9.3.04.

אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים לגבי הפריטים המנויים בסעיפים 1, 2 ו-4 לבקשה. המחלוקת היחידה היא לגבי בקשתו של העותר להחזר שכר טרחה. לעניין זה, מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי זכותו האמורה של העותר מוצתה בהחלטתו הנ"ל של ההרכב, אשר זיכה את העותר, באופן מפורש וברור, בשכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ש"ח. אכן, כבר נקבע בעבר, כי הזכות להוצאות עשויה לקפל בתוכה, במצבים מסוימים, גם את הזכות לשיפוי בגין שכר טרחת עורך-דין ששולם (בש"א 2986/01 גדיש נגד אלביט, דינים מחוזי לב(10), 841). ברם, אין הדברים אמורים מקום בו ברור לגמרי כי בפסק הדין שניתן נמצא חיוב בתשלום שכר טרחת עורך דין, כפי שקרה במקרה זה. בשל כך, לא מצאתי כל טעם לבקשת העותר לפסוק שכר טרחת עורך-דין בפועל, בנוסף לסכום שנקבע בפסק הדין, ובקשתו של העותר לעניין זה נדחית.

אשר לטענת המשיבה, כי נוכח הבקשה האמורה לשכר טרחה יש לדחות גם את הבקשה לעניין סעיפים 1, 2 ו-4 האמורים, אשר אין היא חולקת עליהם לגופו של עניין, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. גם אם שגה בא כוח העותר בעתירתו לשכר טרחה, אין בכך להשמיט את זכותו להחזר ההוצאות הנזכרות, מכוח החלטתו של ההרכב.

התוצאה היא, כי אני נעתר לבקשה בחלקה, ופוסק לעותר את ההוצאות הבאות:

אגרת בית משפט                   1,629 ש"ח

שליחויות                              234 ש"ח

הוצאות משרד                       625 ש"ח

סך הכל                                 2488 ש"ח

סכום זה ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. 

ניתנה היום, כ"א באייר תשס"ד (12.5.2004).

                                                                             עודד שחם

                                                                                 רשם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: